לזכרו של ניל ארמסטרונג שנפטר השבוע, אנו משתפים תובנות של הצוות העוסק בחדשנות טכנולוגית ומדעית ביחס לקפיצת המדרגה הטכנולוגית הגדולה שעודד המסע לירח. השאלה המעסיקה אותנו היא האם וכיצד ניתן לחשוב על קפיצה כזו בתקופתנו. במהלך עבודת הצוות, עסקנו בשלוש תקופות טכנולוגיות המתאפיינות בחזונות מסוגים שונים:
התקופה הראשונה, (ראשית עד אמצע המאה העשרים) מאופיינת בחזון טכנולוגי לאומי, במסגרתו המדינה הורתה לגופי המחקר והפיתוח להשיג יעד ידוע, אך בלתי מושג עד כה. הפרוייקט הטיפוסי ביותר לסוג זה היה המסע האמריקאי לירח: היעד היה ידוע (known known) הדרך היתה בלתי ידועה, ולכן גם יצרה כמויות אסטרונומיות של ידע טכנולוגי ממנה נהנה כל האקוסיסטם הטכנולוגי (ראו את הספדו של יצחק בן ישראל). זרם הידע הלא מתוכנן הזה, המכונה Spill-over, אחראי ליכולת של המערכת כולה לחוות קפיצת מדרגה.
בפרפרזה על משפטו הידוע – That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind" – הצעד הקטן האחרון היה ללא ספק בנוי על קפיצת מדרגה ענקית, giant leap , ברמה הטכנולוגית. למעשה, היה זה המשכו, אולי סופו, של עידן הגילוי המואץ שלאחר קולומבוס. להלן איור לסוג החזון הזה:
מחזון למציאות: הבלוג של מכון ראות 